עוד באותו נושא

הייתי רוצה שתשאלו אותי על הלידה השקטה שלי

הייתי רוצה שתשאלו אותי על הלידה השקטה שלי

היא נקראת לידה שקטה בגלל השקט ששורר בחדר כאשר נולד תינוק מת ובכיו אינו נשמע. אך השקט האמיתי סביב נושא הלידה השקטה הוא זה ששורר אחריה כשהיולדת נותרת כואבת ומבולבלת ללא יכולת לחלוק את רגשותיה עם הסביבה.

מה הסיבה לכך שאנשים מתקשים לדבר על הנושא? מדוע אנשים יודעים לנחם ולתמוך בכל סוג אחר של אובדן ודוקא בסיטואציה קשה כל כך הם נותרים ללא מילים?

התשובות על כך שונות. אנשים רבים לא יודעים מה לומר, אחרים חוששים לפגוע ולחטט בפצע שכבר נסגר. יש גם מי שמאמין שצריך להמשיך הלאה ומתקשה לתפוס את עומק הנוכחות של התינוק שנפטר בעולם. המכנ המשותף לכולם הוא השקט.

אם אתם שואלים את עצמכם איך נכון לנהוג ומה מותר לומר אחרי לידה שקטה, גם כאן התשובות שונות והדעות חלוקות אך גם כאן יש דבר משותף לכל דרכי התגובה הלגיטימיות והוא לדבר על זה. לדבר בכל צורה. לשאול, להביע השתתפות בצער המשפחה, לומר שאינכם יודעים מה לומר. רק לא לשתוק.

את הפוסט הזה הקדשתי לחברה יקרה שמתמודדת עם האבל על בנה שמת לפני שנולד ועם חומת השתיקה סביב הנושא בתקוה שגם בתחום הזה נחולל שינוי במהרה.


הייתי רוצה שתשאלו אותי על הלידה השקטה שלי

הייתי רוצה שתדברו איתי על התינוק שלי

אם רק הייתם נותנים לי מקום הייתי משתפת יותר

למרות הקושי הגדול הייתי מדברת עליו, על התינוק שאיבדתי

 

הייתי מספרת שאין יום שאני לא חושבת עליו

הייתי מספרת על הגעגועים אליו

הייתי מספרת שיש לו קבר משלו

ושאפילו אני עוד לא אזרתי אומץ לבקר שם

 

הייתי מספרת על השם הזמני שנתתי לו כשעוד היה בתוכי

הייתי אומרת בקול את השם שתכננתי לתת לו כשייוולד

הייתי מספרת לכם עד כמה זה קשה לאבד ילד

הייתי מספרת לכם שהריון הוא נס והוא לא מובן מאליו

 

הייתי מספרת לכם שלא כל כך פשוט וקל להיכנס להריון חדש

ושהריון חדש לא בהכרח יסתיים בידיים מלאות

הייתי מספרת לכם שהוא היה הנס שלנו ושאיבדנו אותו

הייתי אומרת לכם שביום שהו הלך מאיתנו הרגשנו שהעולם חרב

 

הייתי מספרת לכם כמה כואב לי לשמוע על תינוקות של אחרים

הייתי אומרת לכם כמה אני בודדה

הייתי מספרת לכם כמה ההכרה שלכם בתינוק שלי חשובה לי

ושזה היה עוזר לי מאוד אם הייתם מדברים איתי עליו ומספרים לי שגם לכם כואב

 

הייתי רוצה שתקשיבו לי,

שתשאלו שאלות ושלא תנועו באי נוחות,

שתכילו אותי ואת הכאב שלי ואת העובדה שהילד שלי מת,

שקרה לי אסון ושהחיים שלי השתנו לנצח

 

 

הפוסט מוקדש לדניאל אבישג אלפסי כהן

 

להרשמה
להודיע על
guest

0 תגובות
משוב
לצפות בכל התגובות