בואו נדבר על לידה שקטה

איבדתי את הבנות הבכורות שלי, תאומות זהות בעודן ברחם וילדתי אותן בלידה שקטה. עד לאותו הרגע לא שמעתי מעולם את הביטוי לידה שקטה ולא הבנתי את משמעות הדבר, ללדת תינוק מת למרות שבדיעבד הייתי מוקפת בנשים שאיבדו תינוקות בשלבים שונים של ההריון. למה לא שמעתי על כך? איך קרה שהנושא הזה של לידת תינוק מת הפך לטאבו? זו שאלה שמעסיקה אותי רבות.

זה קורה לעתים קרובות מאוד, אפילו לעיתים קרובות מדי. כשאני פוגשת שכנה, בשיחה עם לקוח או בתור לקופה בסופר מגיעה השאלה: "כמה ילדים יש לך?" והנשימה שלי נעתקת.

אני רוצה לענות שיש לי חמש בנות. שהשתיים הבכורות נפטרו. תאומות זהות. שאחריהן נולדו לנו תאומות מקסימות ועוד בת זקונים מתוקה. אני מסתכלת על השואלת ויודעת שזה יותר מידי בשבילה. איך היא אמורה לעכל את כל המידע הזה ומה היא תעשה איתו? אני עונה "שלוש" בחיוך מריר ומשנה נושא.

בפעמים מסויימות עולה בי דחף לומר את האמת ולפרט ובפעמים אחרות, אני פשוט מסתירה אותה. לעתים קרובות אני פשוט לא אומרת כלום ואחר כך אני מרגישה רגשות אשמה. איך אני יכולה לבטל את קיומן בכזאת קלות? להתנהג כאילו הן לא היו מעולם?

בואו נדבר על לידה שקטה. לידה שקטה מתרחשת לאחר מוות של תינוק ברחם אימו, לפעמים בשל הפסקת הריון ולפעמים בשל מוות טבעי מסיבות שונות. הסטטיסטיקה בישראל עומדת על חמש לידות שקטות  מתוך אלף לידות. במציאות זה נפוץ הרבה יותר ממה שחושבים.

מאז הלידה השקטה שלי אני חשה תסכול שהולך וגובר נוכח השתיקה  סביב הנושא. גם הנסיונות לקבל חשיפה בתקשורת נתקלו פעמים רבות בסירוב מכיון שזהו נושא לא נעים, קשה מדי. קשה לי כל כך לחשוב על הרגעים ההם. אני זוכרת שחשתי עצב עמוק ובדידות. כל הנסיונות שלי למצוא מידע באינטרנט או בבית החולים עלו בתוהו ונאלצתי להסתפק בחוברת ישנה ולא מעודכנת.

לא ידעתי מה זה לידה שקטה ומה המשמעות שלה.

כך קרה שהגעתי לחדר הטיפולים מבוהלת וחסרת אונים מבלי להבין דבר על התהליך שאני עתידה לעבור. הזריקה שתפסיק את ליבה של אחת התאומות, החומרים שאקבל ליצירת זירוז, הצירים. כך הובלתי לחדר הלידה עם תאומות מתות ברחמי מבלי להבין את מה שעתיד לקרות שם. כך קיבלתי אותן לידי מושלמות ויפות אך ללא רוח חיים ונפרדתי מהן לאחר מחאה, כך בזבזתי את הרגעים היחידים בהם יכולתי לצלם אותן, להיפרד כראוי, לקחת מזכרת.

בניגוד למקרי מוות אחרים שבהם יש זיכרונות משותפים ותינוק מוחשי להתאבל עליו, לידת תינוק מת היא שונה.  כאשר תינוק נולד מת כל הזכרונות ממנו, התקוות לגביו והאהבה אליו מתים ונקברים איתו. האם הכואבת נותרת לבדה עם הזכרון והסביבה הקרובה והרחוקה בוחרת בפתרון הקל ביותר – התכחשות והכחשה.

אבל זה קרה. וזה קורה לא מעט. תינוקות מתים ברחם אימם ונולדים מתים בכל בית חולים, בכל עיר, בכל העולם, כל הזמן. בכל יום יש יולדת שיוצאת מבית החולים בידיים ריקות, בודדה וכואבת ונשלחת לביתה להתמודד לבדה.

לקח לי זמן להבין שאף אחד לא רוצה לדבר איתי על הבנות שלי. על המוות הנוראי ברחם, על חוסר האונים ועל הלידה העצובה. גם גילויי האמפתיה של הימים הראשונים הלכו ופחתו, חברים בחרו להתרחק ולפעמים באמצע הלילה כשהייתי מתעוררת מתוך חלום בלהות יכולתי להאמין שזה בכלל לא קרה. אף אחד לא רוצה לדעת איך קראו להן או היכן הן קבורות.

את צעירה, תיכנסי מהר להריון ותמשיכי הלאה.

וזה קרה. יום אחד הופיעו על המקל שני הפסים המיוחלים והנה, אני שוב בהריון. בבדיקת בטא שניה כבר היה ברור שאני נושאת ברחמי יתר מעובר אחד – פשוט מושלם. איבדת שתיים, קיבלת שניים, מה בעצם את רוצה עכשיו? תגידי תודה. יש מי שלא זוכה גם לזה.

נראה שהריון אחרי אובדן הוא הקלה עצומה עבור המשפחה והחברים. מעין סגירת מעגל, פיצוי, צירוף מקרים מדהים שיגרום לי להפסיק לבכות ולהתאבל ולחזור לעצמי, ומהר אם אפשר. אבל בעוד שעבורם ההריון החדש שליהוא חיובי ומשמח אני התמודדתי עם תשעה חודשים של ייסורים ופחד. לא היה לי ביטחון בגוף שלי או בנפש ולא האמנתי שאלד תינוקות חיות ובוכיות.

אני רוצה שהאנשים סביבי יבינו שאובדן הבנות שלי והלידה השקטה שינו אותי כאדם וגם אמא.

אמנם היום במבט לאחור אי יודעת שלא הכל היה שלילי  הניסיון נתן לי תובנות רגשיות ותחושה חזקה יותר של חמלה, הביא אל חיי אנשים ונשים נפלאות שמהוות עבורי חברות נפש והשראה אבל זה גם הפך אותי למישהי אחרת שמבינה ויודעת שיש כאב בעולם ושהכל יכול להשתבש פתאום.

המפגש עם אמהות אחרות שאיבדו תינוקות חיזק אותי וגרם לי להבין את גודל השינוי שחל בי ובחיי. כשתינוק נולד מת זה משנה אותך עד עמקי נשמתך. השאלות והחששות שעולים בעקבות החוויה, הקנאה באמהות אחרות או בנשים שמלטפות את הבטן ההריונית שלהן באדישות, מתלוננות על צרבת או עייפות, האופטימיות שאיננה עוד. האמנתי שהיחידות שיכולות להבין אותי הן אותן נשים שעברו בעצמן חוויה דומה לשלי, החברות מקבוצת התמיכה "חיבוק בשקט"  והתנחמתי בתמיכה ובהכלה שלהן.

היום, שנתיים וחצי אחרי האובדן כשביתי מלא בתינוקות ובשמחה אני חזקה מספיק להגיש תמיכה, חזקה מספיק לדבר על האובדן מבלי לפרוץ בבכי. אני מרגישה שזו השליחות שלי ומאמינה שאם כל אחת שחוותה אובדן של תינוק ולידה שקטה תדבר על כך ללא בושה, תדבר על התינוק שלה ותאמר את שמו בקול השינוי המיוחל יגיע.

בואו נדבר על לידה שקטה.

אין סיבה להסתיר, אין סיבה להתבייש, אין סיבה ללחוש.

אין סיבה לא לספר כמה ילדים יש לי וכמה היו צריכים להיות.

בואו נדבר על לידה שקטה
5 (100%) 27 votes

מתוך הבלוג

עוד באתר

התוכן באתר סייע לכם? שתפו אותו