האדם שבי – יפעת מרקוביץ

על אתר לידה שקטה

אני משתתפת בצערך על האובדן שלך ומקוה שכאן תמצאי מידע שיסייע לך בהכנה ללידה שקטה, בהתמודדות עם ההשלכות שלה על תחומי החיים השונים ובהתמודדות הבירוקרטית בנושאים כמו קבורה אחרי לידה שקטה, פרידה מהתינוק שלך בתום הלידה, הנצחה וקבלת תמיכה בהתמודדות עם האובדן.

אין דרך אמיתית להתכונן ללידה שקטה. זוהי חויה קשה מכל בחינה אפשרית ולמרות המידע וההכנה שניתן לקבל לפניה אין מילים לתאר את עומק הכאב שכרוך בלידת תינוק מת ובהתמודדות הרגשית, החברתית, המשפחתית והזוגית לאחר מכן. חייך כבר לא יהיו כפי שהיו בעבר. את תשתני וכך גם האנשים סביבך, מערכות היחסים שלך ותפיסת עולמך.

האתר כתוב בלשון נקבה אך הכתוב בו מתייחס לשני המינים.

ההמתנה, הציפייה לילד בשלבים הסופיים של ההריון הופך לכל כך אמיתי ומוחשי שהדבר האחרון שחושבים עליו בשלב זההוא ללדת ולצאת בידיים ריקות. עכשיו כל כך חזק המשפט שיש שאומרים ״ שתצאי בידיים מלאות״, תמיד שאמרו לי אותו לאחשבתי עליו לעומק. ולא חשבתי שאני אכיר את הניגוד שלו מקרוב.

הכל התחיל מבדיקה של הערכת משקל, אחרי שכבר הבנתי שיש לי תינוק גדול וארוך וחשבתי יאללה יהיה קשה להוציא אותו אבל בקטנה 😉 בזמן הבדיקה נאמר לי שיש לי ריבוי מי שפיר , ואם במקרה יש לי סכרת ? כשעניתי שלא , נאמר לי כי אין מהלהלחץ ועליי לפנות לרופאה שלי עם התשובות ואולי היא תשלח אותי לבדיקה נוספת של סוכר.

בבדיקה אצל הרופאה היא לא ראתה שוני בכמות מי שפיר אך החליטה בכל זאת לשלוח אותי לאולטראסאונד נרחב במקרהשל ריבוי מי שפיר.

עדיין התינוק זז וכייף לו ( לפחות כך נראה על פניו בינתיים) בלי שום לחץ אני מתכננת לקבוע תור לבדיקה. מאחר ואנובתקופת הקורונה גם לי יצא להכנס לבידוד בעקבות מאומת מהעבודה. ולכן אני נכנסת לשבועיים בידוד בלי לחשוב בכלל עלהבדיקה אשר עליי לעשות כי הרופאה לא ראתה ריבוי אז רוב הסיכויים שהכל בסדר, ואני כבר עוד רגע בחודש תשיעי אז מהכבר יכול לקרות. לקראת סוף הבידוד קובעת תור לאולטרסאונד שיוצא כבר על שבוע 35.

מגיעה לאולטראסואנד באמצע יום עבודה כי מדובר בבדיקה מהירה ואני חוזרת לעבודה.

בבדיקה זו בודקים איבר איבר בקפדנות וכך הכל מרגש ונראה טוב עד החלק האחרון לבדיקה, לראות שמי השפיר שהתינוקשותה עוברים בוושט וממשיכים הלאה. הרופא קורא למנהל המחלקה לעזרה לאחר כ10 דקות רואים כי התינוק לא שותה, הוחלט לעשות הפסקת אוכל ( עבורי 😉 ) ולחזור לאחר מכן , אולי יעזור לגרות את התינוק.

בינתיים מקבלת תמונות של התינוק, שולחת בינתיים לבעלי, למשפחה, הוא כבר ממש תינוק בשלב כזה, יכולנו ממש לראותעד כמה הוא דומה לבן שיש לנו כבר בבית. תוך כדי שאנחנו צוחקים על המשקל המוערך של התינוק שהוא ממש במשקל שללידה ומבחינתי ללדת עכשיו. לאחר שאכלתי אני חוזרת לחדר בגישה של עכשיו בטוח הוא ישתה ויאללה לעבודה.

לאחר 20 דקות אין שינוי. אני עדיין לא מבינה את משמעות הדברים, מנהל המחלקה אומר לרופא לשחרר אותי ושאמתיןלבדיקה אצלו. לאחר מספר שעות נכנסת לבדיקה אצל מנהל המחלקה שאומר כי הוא הולך כעת ל״שבת״ חזק על התינוק עדשנראה תוצאות. לאחר עוד זמן שעובר אומר לי מנהל המחלקה התינוק כבר 20 דקות עם פה פתוח, שמת לב? אני בכלל לאשמתי לב לכך כי מי ידע שיש בכך משהו לא תקין. בנוסף הוא אומר התינוק לא זז כפי שמצפים ממנו בשבוע כה מתקדם. האם את מרגישה תזוזות?! חייבת להגיד שבשלב זה הביטחון שלי התערער, האם אני מרגישה אותו במהלך כל היום? האםאני מרגישה אותו כמה פעמים ביום? ברור שכן! אז איך זה הגיוני?!

ובנוסף לא נמצא שהמים עוברים בוושט. אני מתחילה להבין שמשהו כאן לא בסדר אבל לא חושבת שלא אוכל ללדת אותו.

הרופא משחרר אותי עם סדרת בדיקות , תוך כדי מעלה את המושג ״היפוטוניה״ ושולח אותו למוניטור מאחר והתינוק לא זזכפי שמצפים ממנו בשלב זה. מגיעה למיון בזמן ההמתנה לאט לאט מחלחלים הדברים ואני מתחילה לבכות מבלי להביןאפילו את המשמעות. לבסוף באותו לילה מתאשפזת מאחר ואומרים לי כי את הבדיקות אשר נתן לי מנהל המחלקה עליילעשות במהרה כי הזמן לא לטובתנו. וכאן אם אתאשפז נקבל תורים ותשובות במהרה. לאחר לילה ללא שינה אני מגיעהלאולטרסטונד נוסף אשר גם בו אין שינוי. ממתינה לMRI לתינוק עוד אולטרסאונד ובדיקת ״אוקסום״ אשר בודקת אתה״היפוטוניה״ אם אכן קיימת בתינוק או לא.

זוהי בדיקה שבדרך כלל שולחים לגרמניה ותשובה מגיעה תוך 3 שבועות, אך מכיוון שאני כבר עוד רגע בשבוע36 ואין זמן אז שולחים ל״הדסה״ ונקבל תשובה תוך 10 ימים. וכאן מתחיל השבוע של המתנה לתוצאות. שבוע נורא ביותר, המתנה לגזר הדין. כמובן בשבוע הזה מנסים לחשוב חיובי ולהיות אופטימי כי מה הסיכוי? ולמה שיקרה משהו עכשיו? וכבר אני בחודש תשיעי, ויש ניסים, והרבה פעמים טועים ובסוף הכל טוב. לאחר שבוע מתקבלת שיחה בערב יום חמישי אשרמבשרת את הנורא מכל, בדיקת ה״אוקסום״ הגיע והחשש של הרופאים אכן קיים, יש היפוטוניה אשר גורמת גם לפיגורשיכלי.

מאחר ואני בחודש תשיעי מבקשים שאגיע להתאשפז בסופ״ש בכדי שאם אגיע למצב של לידה לפני קבלת החלטהסופית של הרופאים ונאלץ לקיים ועדה להפסקת הריון דחופה אז עדיף שאהיה בביה״ח. מגיעים לאשפוז ביום שישי שכבר שם במיון ( לפני האשפוז עצמו) חלק חושבים שכבר הגעת לבצע את ההפסקה של ההריון ואת מתחילה לבכות מכל מילה/ בדיקה הכי קטנה שעושים לך מבלי שאנו עדיין יודעים מה הרופאים ממליצים לעשות, למרות שהסיכוי שתהיה המלצה אחרת מהפסקה לא הייתה אופציה.

מתאשפזת בידיעה שביום ראשון בבוקר תהיה ישיבה עם הרופאים ויספקו לנו תשובות מדויקותונקבל החלטה ובמידת הצורך ועדה.

שבת בבוקר פותחת עיניים לתחושת רטיבות, פותחת עיניים בבקשה שזאת לא ירידת מים, קמה לשירותים ומגלה כי אני לא טועה, אכן ירידת מים. רצה לחדר האחות מלחץ ואומרת כי יש לי ירידת מים וישר מוודאה כי היא מכירה את הסיפור שלי וכיעליה להתקשר לרופאים. היא מציינת שכן ושאלך מהר לשכב. מכאן השעון מתחיל לתקתק, פצצה מתקתקת!

אין עוד תשובה סופית לגבי הפסקת הלידה או לא וכעת הכל צריך להודות במהרה, אני כמובן קוראת לבעלי לאחותי ואמא שלי. בינתיים מודיעים לי כי מנהלת מחלקת הגנטיקה בדרך. מספר דקות לפני שהיא מגיעה אחת האחיות במחלקה אומרת לי כי כבר אין לי זמן לביצוע הפסקת הריון. אני בבהלה לא מבינה איך זה הגיוני ולא כך הבנתי וכמובן נכנסת ללחץ מטורף. כשמגיעה מנהלת המחלקה של הגנטיקה היא אומרת כי אין ספק עם התוצאות וכי הם ממליצים להפסיק את ההריון ולא ללדת את התינוק. מדובר במוטציה גנטית שלא קיימת בגנים שלי ושל בעלי, אלא מוטציה שהופיעה במהלך ההריון, היא אומרת כי יש לנו זמן להחליט אך אנו חייבים להחליט מהר. לאחר שתשובתה הייתה נחרצת אנחנו החלטנו שכל עוד אין ספקבתוצאות אנו נלך על ההפסקה. בינתיים היא הלכה לשלוח לוועדה את הסיכום ולבצע את כל מה שצריך. מכאן הלחץ הוא מהפחד ללדת עד שלא יגיע הרופא לבצע את התהליך של ההרדמה קל התינוק. בכי בכי ועוד בכי והמתנה ללידה אשר את לא רוצה להיות בה חלק. אבל איך עושים את זה? איך אני גורמת לכך שהוא לא יצא עד שיגיע הרופא, והרופאים של הועדה? הרגשה נוראית באויר, בחדר, במחלקה, בלב.

לאחר כמעט שעתיים מורידים אותי מהר לחדר בו אנו הולכים להזריק לתינוק את חומר ההרדמה, ושם כמובן זה אחדהרגעים הקשים מכל, להרגיש את הרגע בו התינוק נושם את נשימותיו האחרונות. שאת מרגישה כאילו אלו נשימותיך שלך.

לאחר שאת יודעת כי התהליך הסתיים ומכאן נשארה רק הלידה עצמה. איך לעזאזל עושים את זה?!

מגיעים לחדר הלידה, החדר שקט, אור אחד קטן פועל אוירה שקטה אשר מותאמת ללידה עצמה. הלידה עצמה עברה מהראך הרגשתי כל חלק מגופו של התינוק שלי עובר ויוצא מגופי ללא רוח חיים.

החלטתי לא לראות אותו ולהשאר עם התמונה של האולטרסאונד אשר שמורה בראשי ובתמונות שלי שבנייד.

אף אחד לא מכין אותך ליום שאחרי , לרגע הזה שאין שום מרפאה, צוות, עמותה אשר לא מחכה לך ואומרת לך ״אנחנו כאן בשבילך ונעבור את זה ביחד״, ההפך. כשפניתי לאחת מהמרפאות אשר קיימות עבור נשים אשר חוו לידה שקטה, נאמר לי כי התור הבא שלהם הוא לעוד שלושה חודשים!!! ככה זה שיולדים באוגוסט ואנשים בחופש, מסתבר שצריך לדעת גם מתי ללדת ״לידה שקטה״. אז החלטתי לחפש טיפול באופן עצמאי ואותו אני עוברת בימים אלו ממש. אני שבעה שבועות לאחר הלידה, וזאת רק ההתחלה. מדובר ברכבת הרים שלדעתי עוד לא קיימת בשום פארק שעשועים בעולם. אני כן חושבת שיש עוד הרבה מה להגיד על כך שלא מכירים מספיק את המושג ״לידה שקטה״ ולא הרבה יודעים איך לגשת , ומה להגיד. ואני מדברת דווקא על אנשי המקצוע, אני חושבת שחייבים לדבר על כך יותר ולהביא זאת למודעות.

לזכרו של אדם.