טל דבש

על אתר לידה שקטה

אני משתתפת בצערך על האובדן שלך ומקוה שכאן תמצאי מידע שיסייע לך בהכנה ללידה שקטה, בהתמודדות עם ההשלכות שלה על תחומי החיים השונים ובהתמודדות הבירוקרטית בנושאים כמו קבורה אחרי לידה שקטה, פרידה מהתינוק שלך בתום הלידה, הנצחה וקבלת תמיכה בהתמודדות עם האובדן.

אין דרך אמיתית להתכונן ללידה שקטה. זוהי חויה קשה מכל בחינה אפשרית ולמרות המידע וההכנה שניתן לקבל לפניה אין מילים לתאר את עומק הכאב שכרוך בלידת תינוק מת ובהתמודדות הרגשית, החברתית, המשפחתית והזוגית לאחר מכן. חייך כבר לא יהיו כפי שהיו בעבר. את תשתני וכך גם האנשים סביבך, מערכות היחסים שלך ותפיסת עולמך.

האתר כתוב בלשון נקבה אך הכתוב בו מתייחס לשני המינים.

אני טל, בת 35 מת״א נשואה לתום ואמא של זואי בת 6.5 ולאני בת ארבע.
ב28.6 לא הרגשתי תנועות, הלכתי למיון יולדות באיכילוב (כמובן אחרי שאכלתי מתוק, שתיתי קפה וכד..), חיברו אותי למוניטור ומיד הבנתי.
רופאה הגיעה אליי בריצה, בדקה גם היא ואמרה שהיא מצטערת ואין דופק. אחרי 30 שעות במחלקת נשים עם פרופס (נר לזירוז) כלום לא התקדם, העבירו אותי לחדר לידה, ביקשתי אפידורל, קיבלתי פיטוצין ורק אחרי 18 שעות, ב1.7 ילדתי. הייתי בשבוע 31, נולד לי בן מתוק, 1620 ק״ג ונפרדתי ממנו.

 

"זו אני, הריון שלישי, חודש שביעי ובבטן יש לי בן, איזה כיף!
איזה כיף היה לנו ביום צילומים המושלם הזה, ארבעתנו והבטן.. שמחים כל כך ומחכים לתינוקי המתוק, לאח קטן לבנות שלי, להיות הורים לשלושה! אמאל’ה!
מפחיד, לא?
אז זהו שלא…
מסתבר שיש דברים יותר מפחידים… למשל לא להרגיש תנועות.. למשל, הדרך לבית החולים, התקווה שיש דופק והכל בסדר למשל, לא לשמוע דופק, לראות את המבטים של הרופאים ולהבין שנצא מבית החולים אחרי לידה, אבל בידיים ריקות. זה קרה גם לנו. למה גם? כי זה קורה המון, יותר מדי. ואת זה גיליתי רק אחרי שעברתי בעצמי לידה שקטה.
לידה שקטה נקראת כך מאחר ויש לידה אבל אין בכי של תינוק, להבדיל מלידת תינוק חי. אך

 

השקט ממשיך גם הרבה אחרי. השקט בחדר לידה, השקט בדרך הביתה, השקט של הבנות שלי כשהן הבינו שהאח שהן חיכו לו לא יגיע. השקט של האחות מקופ״ח שהתקשרה לאחל לי מזל טוב ולרשום את היילוד, השקט של הכאב, של הבדידות והשקט של הסביבה.
האנשים שעטפו אותי, שבאו להיות איתי, חיבקו אותי בשקט ולא נבהלו מהשקט הזה והשקט של אנשים שנעלמו. השקט הרועם של אנשים שלא הבינו שחוויתי אובדן, אובדן כבד מאד. אובדן של תינוק, שאף אחד לא הכיר…

 

גם אני לא הכרתי אותו אבל בעצם קצת כן. כבר אהבתי אותו, חיכיתי לו מאד, חיכיתי להכיר אותו והלב שלי נשבר ואנשים לא מבינים. אני יודעת שזה קשה לעיכול, תינוק מת לפני שהוא בכלל חי אבל גם אם קשה לכם להכיל את זה, לי קשה יותר.
אל תעלמו, אל תתעלמו ואל תגידו דברים שלא רציתי לשמוע. ״לא נורא, אתם צעירים״ ״תארי לך שהיה יוצא לך ילד לא בסדר״ ״איזה מזל שיש לך שתי בנות״ נכון, איזה מזל! אבל עדיין, איבדתי תינוק (כן, הוא כבר היה תינוק!) וכל המזל הזה לא מוריד אפילו לשניה את הכאב שחוויתי ועדיין חווה.
אם אתם פוגשים אישה שעברה לידה שקטה, אובדן הריון, אובדן של תינוק שהיה אמור להגיע כל רגע, דעו שהיא צריכה שיעטפו אותה, שינחמו אותה, שיקשיבו לה ושיהיו איתה ובשבילה.
גם אם זה בשקט.
צילמה Ella K. Sverdlov Photography – אלה סברדלוב קרן, הצלמת המדהימה והרגישה