אני משתתפת בצערך על האובדן שלך ומקוה שכאן תמצאי מידע שיסייע לך בהכנה ללידה שקטה, בהתמודדות עם ההשלכות שלה על תחומי החיים השונים ובהתמודדות הבירוקרטית בנושאים כמו קבורה אחרי לידה שקטה, פרידה מהתינוק שלך בתום הלידה, הנצחה וקבלת תמיכה בהתמודדות עם האובדן.
אין דרך אמיתית להתכונן ללידה שקטה. זוהי חויה קשה מכל בחינה אפשרית ולמרות המידע וההכנה שניתן לקבל לפניה אין מילים לתאר את עומק הכאב שכרוך בלידת תינוק מת ובהתמודדות הרגשית, החברתית, המשפחתית והזוגית לאחר מכן. חייך כבר לא יהיו כפי שהיו בעבר. את תשתני וכך גם האנשים סביבך, מערכות היחסים שלך ותפיסת עולמך.
האתר כתוב בלשון נקבה אך הכתוב בו מתייחס לשני המינים.
שמי תניה, מיילדת אחראית חדר לידה המרכז הרפואי הלל יפה. כשביקשו מאיתנו לכתוב סיפור לידה מרגש על חשיבות תפקיד המיילדת בקשר עם הזוג לי היה ברור במה אבחר- לידה שקטה. כואבת גם לנו לאנשי הצוות. משמרת לילה נוספת מחכה לי, ישנתי קצת לפני, מחכה ומתרגשת כל פעם מחדש לפגוש יולדות, ללוות אותן באחד מרגעי השיא והאושר בחיים הבאת ילד לעולם. הציפייה היא לסיים משמרת בתחושת סיפוק, אימהות בריאות ויילודים בריאים. רבע לאחת עשרה, אני נכנסת לחדר לידה. בתחנת אחות שיחה
אני טל, בת 35 מת״א נשואה לתום ואמא של זואי בת 6.5 ולאני בת ארבע. ב28.6 לא הרגשתי תנועות, הלכתי למיון יולדות באיכילוב (כמובן אחרי שאכלתי מתוק, שתיתי קפה וכד..), חיברו אותי למוניטור ומיד הבנתי. רופאה הגיעה אליי בריצה, בדקה גם היא ואמרה שהיא מצטערת ואין דופק. אחרי 30 שעות במחלקת נשים עם פרופס (נר לזירוז) כלום לא התקדם, העבירו אותי לחדר לידה, ביקשתי אפידורל, קיבלתי פיטוצין ורק אחרי 18 שעות, ב1.7 ילדתי. הייתי בשבוע 31, נולד לי בן מתוק,
בחודש תשיעי בתאריך 4/8/20 עברתי לידה שקטה צירים אפידורל ואז קיסרי. לא היה דופק לתינוקת הצדיקה שלי שבחרה בי להיות אמא שלה, עזבת את גופי אבל לא את ליבי שיזכור אותך לנצח חיים התחלפו במוות, אושר בכאב,וקבלה באובדן. שתי נקודות על רצף הזמן, לידה ומוות, שהיו אמורות להיות רחוקות זו מזו מרחק ,עשרות רבות של שנים ולהכיל ביניהן חיים שלמים, נדחסות לנקודה אחת בזמן, המקפלת בתוכה טרגדיה קשה, אין שום דבר שקט בלידה שקטה!! הגוף בוער מרייקנות ומכאב והלב זועק
התכנית "סליחה על השאלה" אשר מספקת הצצה כנה ואינטימית לחייהן של קבוצות שמתמודדות עם סטיגמות חברתיות, עם שאלות אנונימיות של הצופים מהבית ותשובות אמיתיות מהלב. הפרק עוסק בנושא לידה שקטה ובהתמודדות איתה. השאלות שנשאלו בתכנית: מה קרה? ראית את התינוק? כמה זמן לקח לך להתאושש? איך הכי נכון לתמוך בך? את רוצה שידברו איתך על זה או לא? הרגשת שבן הזוג שלך שותף לאובדן כמוך? זה כמו לאבד ילד? זה הפך אותך לאמא חרדתית?
מאת מיה גרונר שמאי אוקטובר 2018, חודש המודעות העולמי ללידות שקטות ילדתי ילדתי תינוק ילדתי תינוק מת. ילדתי ילדתי חיים ילדתי חיים ומוות. ילדתי ילדתי תינוק מת ואיתו חלק ממני מת גם. לפני כשנתיים וחצי ילדתי תינוק מת, גור קטן שלי שחי בגופי תשעה חודשים ויצא אל אויר העולם ללא רוח חיים, תינוק קטן, טהור, דומה לנו, אך מת. שבוע לאחר לידתו קברנו אותו ביחד עם חברים קרובים ויקרים בבית הקברות בקיבוץ, ממש מטרים ספורים מביתנו. אמא ואבא שאיבדו
פוסט מרגש של אסתי לרגל חודש המודעות ללידה שקטה ואובדן תינוקות רכים לצאת מהבית בחודש התשיעי להריוני בתחושת צירים, ולשוב אליו לאחר 4 ימים, שבורה, מרוסקת, ובידיים ריקות, היה הדבר הכי קשה שעברתי. לאסוף חזרה את הבגדים המניאטוריים שהכנתי עבורה, את המוצצים, הבקבוקים, והחיתולים לקופסא גדולה ולשלוח אותה הרחק מהבית. לפגוש מכרים ושכנים ברחוב שמאחלים לך בחיוך ושמחה גדולה "מזל טוב", להישבר מולם, ולומר בבכי שלא מגיע לי בכלל שום מזל טוב. לראות ברחוב נשים המטיילות עם עגלה ותינוק, בזמן
התמודדות עם אבל אחרי לידה שקטה בתקופת החגים עונת החגים יכולה להיות תקופה קשה במיוחד עבור כל מי שחווה אובדן ובודאי שעבור מי שחווה אובדן של תינוק טרם לידתו ולידה שקטה. הקשיים איתם אנו מתמודדות בשגרה מתעצמים בתקופת החגים ותחושת הבדידות הופכת משמעותית יותר. הטקסט שנכתב בעמוד זה מתבסס על פוסטים שנכתבו בקבוצת התמיכה של "חיבוק בשקט" בפייסבוק, פוסטים שעוסקים בתחושות סביב ההתמודדות עם האבל אחרי הלידה השקטה בתקופת החגים והוא נכתב בתקווה להקל במעט את הכאב והצער ולעבור את
איבדתי את הבנות הבכורות שלי, תאומות זהות בעודן ברחם וילדתי אותן בלידה שקטה. עד לאותו הרגע לא שמעתי מעולם את הביטוי לידה שקטה ולא הבנתי את משמעות הדבר, ללדת תינוק מת למרות שבדיעבד הייתי מוקפת בנשים שאיבדו תינוקות בשלבים שונים של ההריון. למה לא שמעתי על כך? איך קרה שהנושא הזה של לידת תינוק מת הפך לטאבו? זו שאלה שמעסיקה אותי רבות. זה קורה לעתים קרובות מאוד, אפילו לעיתים קרובות מדי. כשאני פוגשת שכנה, בשיחה עם לקוח או בתור לקופה
קבוצת תמיכה בבית החולים הדסה עין-כרם קבוצת תמיכה הדסה עין-כרם בירושלים מציעה תמיכה לנשים אשר חוו לידה שקטה וכן להורים שאיבדו תינוק ומעוניינים לקבל תמיכה כזוג. אחד האירועים הקשים ביותר לאישה בהריון הוא אובדן עובר במהלך ההריון או בלידה. אירוע פתאומי זה גורם לצער וכאב ומשאיר זוגות חסרי אונים, מתוסכלים ואף כועסים. לפתע מתנפצים החלומות והכל משתנה, תחושות אלו מלוות אובדן. החזרה הביתה עשויה להיות מעבר קשה היוצר תחושת בלבול וריקנות. אם התנסיתם בחוויה כה קשה ועצובה וחשים צורך לדבר
לתינוקות שאיבדתי יש שמות. לכל אחת מהן יש שם פרטי שנבחר לה באהבה ותקוה. גם אם הן לא שמעו אותי קוראת להן מעולם, יש להן שם והוא קיים. יש להן הורים, אחיות ומשפחה שחיכתה להן. הן מעולם לא הגיעו הביתה לחדש שלהן אבל הוא חיכה להן יחד עם עוד הרבה תכניות וכוונות שלא התממשו,יחד עם הרבה תקוה לגדל אותן באהבה. הן מעולם לא הרגישו את מגע שפתי על עורן הרך, לא הביטו בעיני. לא ניתנה להן ההזדמנות לפגוש את האחיינים
