בלוג

"סליחה על השאלה" – לידה שקטה

התכנית "סליחה על השאלה" אשר מספקת הצצה כנה ואינטימית לחייהן של קבוצות שמתמודדות עם סטיגמות חברתיות, עם שאלות אנונימיות של הצופים מהבית ותשובות אמיתיות מהלב. הפרק עוסק בנושא לידה שקטה ובהתמודדות איתה. השאלות שנשאלו בתכנית: מה קרה? ראית את התינוק? כמה זמן לקח לך להתאושש? איך הכי נכון לתמוך בך? את רוצה שידברו איתך על זה או לא? הרגשת שבן הזוג שלך שותף לאובדן כמוך? זה כמו לאבד ילד? זה הפך אותך לאמא חרדתית? 

המשיכו לקרוא >

ביטוי הכאב בשפת האמנות

מאת מיה גרונר שמאי אוקטובר 2018, חודש המודעות העולמי ללידות שקטות ילדתי ילדתי תינוק ילדתי תינוק מת. ילדתי ילדתי חיים ילדתי חיים ומוות. ילדתי ילדתי תינוק מת ואיתו חלק ממני מת גם.   לפני כשנתיים וחצי ילדתי תינוק מת, גור קטן שלי שחי בגופי תשעה חודשים ויצא אל אויר העולם ללא רוח חיים, תינוק קטן, טהור, דומה לנו, אך מת. שבוע לאחר לידתו קברנו אותו ביחד עם חברים קרובים ויקרים בבית הקברות בקיבוץ, ממש מטרים ספורים מביתנו. אמא ואבא שאיבדו תינוק בסמוך ללידתו ממשיכים לאורך כל חייהם לחיות את החיים כשבצלם האובדן הקשה. אני יכולה לספר לכם כי החיים שלנו

המשיכו לקרוא >

לפעמים מתעוררים מסיוט ולעיתים מתעוררים לסיוט

אנחנו זוג הורים רגילים, גרים בבית רגיל, יש לנו שני ילדים רגילים. אני מודע לכך שזה משפט נדוש אבל בכל זאת. "לפעמים מתעוררים מסיוט ולעיתים מתעוררים לסיוט". ב 8.6.17 שהיה יום רגיל לחלוטין- הסיוט התחיל. מודה שזה היה יום ששום דבר לא הלך לי…הרבה דברים כמעט קרו וכמעט הצלחתי בהם אבל בשורה התחתונה….לא. אני יודע שהייתי מאוד מתוסכל באותו יום אבל שום דבר , באמת שום דבר לא הכין אותי למה שעוד עלול לקרות. זה היה אחה"צ רגיל, חברים של שני הילדים היו אצלנו. בערב אכלנו ארוחת ערב משפחתית, קילחנו את הילדים, קראנו להם סיפור והשכבנו אותם לישון. בשעות הערב

המשיכו לקרוא >

945 יום מאז האובדן הפרטי שלי

פוסט מרגש של אסתי לרגל חודש המודעות ללידה שקטה ואובדן תינוקות רכים לצאת מהבית בחודש התשיעי להריוני בתחושת צירים, ולשוב אליו לאחר 4 ימים, שבורה, מרוסקת, ובידיים ריקות, היה הדבר הכי קשה שעברתי. לאסוף חזרה את הבגדים המניאטוריים שהכנתי עבורה, את המוצצים, הבקבוקים, והחיתולים לקופסא גדולה ולשלוח אותה הרחק מהבית. לפגוש מכרים ושכנים ברחוב שמאחלים לך בחיוך ושמחה גדולה "מזל טוב", להישבר מולם, ולומר בבכי שלא מגיע לי בכלל שום מזל טוב. לראות ברחוב נשים המטיילות עם עגלה ותינוק, בזמן שאני עוסקת בסידורי הקבורה עבור התינוקת שלי, פרי ביכורנו. לשמוע אנשים שמנסים לנחם, אבל לא מצליחים, עד שאומרים משפטים מכעיסים

המשיכו לקרוא >

בואו נדבר על לידה שקטה

איבדתי את הבנות הבכורות שלי, תאומות זהות בעודן ברחם וילדתי אותן בלידה שקטה. עד לאותו הרגע לא שמעתי מעולם את הביטוי לידה שקטה ולא הבנתי את משמעות הדבר, ללדת תינוק מת למרות שבדיעבד הייתי מוקפת בנשים שאיבדו תינוקות בשלבים שונים של ההריון. למה לא שמעתי על כך? איך קרה שהנושא הזה של לידת תינוק מת הפך לטאבו? זו שאלה שמעסיקה אותי רבות. זה קורה לעתים קרובות מאוד, אפילו לעיתים קרובות מדי. כשאני פוגשת שכנה, בשיחה עם לקוח או בתור לקופה בסופר מגיעה השאלה: "כמה ילדים יש לך?" והנשימה שלי נעתקת. אני רוצה לענות שיש לי חמש בנות. שהשתיים הבכורות נפטרו.

המשיכו לקרוא >

מעגלים

מיכל (זיסר) גזבר כותבת לזכרו של בנה התינוק אבישי זיסר ז"ל. מיכל איבדה את בנה בעקבות פרשת רמדיה. בשביל המכוסה חצץ דק נשמעו צעדים חרישיים של מגפיים נגררים. הלוך ושוב.. אנה ואנה.. אט אט הצעדים הפכו איטיים יותר מחמת העייפות שתקפה אותה. היא התעייפה מלחפש. זה למעלה משעתיים היא מסתובבת, מנסה לאתר. מעולם לא היתה כאן, ולכן לא ידעה היכן לחפש. במהלך חיפושיה ניקרו בפניה דמויות שונות: קשיש לבוש חולצה לבנה מרופטת, אשר ידעה זמנים טובים יותר, משורבבת לתוך מכנסיו המהוהים והמקומטים, נתלים בשלייקס, ופועל האוחז דלי ריק, מעדר על כתפו הימנית ולראשו כובע קש רחב תיתורת. הצפירה באה מכיוון מכונית

המשיכו לקרוא >

ילדה מתה בתוכנו

אלון תמרי, חי עם 2 נסיכות. האישה שאיתו יעל פרנקל-תמרי והילדה הקסומה רוני. עובד סוציאלי שחולם על שינוי ערכי וחברתי. אלון מספר על  חוויית הלידה השקטה ועל אובדן ביתו השנייה. ב-12.06.2014 נפרדנו לשלום מהעוברית בשבוע 35. בדיוק באותם רגעים בהם ירו בשלושת הנערים החטופים. יומיים אחר כך היא יצאה לאוויר העולם,ומשם נלקחה לתהומות האדמה. ותתאבל הארץ על שלושת הנערים ויתאבלו גם אנחנו,אבל פרטי על לידה שקטה על פוטנציאל של חיים. ומאז נשלחנו להיטלטל בין ייאוש לתקווה,בין הזרקות להפריות, זכרונות ושיברי חלומות. ונותרה האהבה,לעולם,לנסיכתי האישה שאיתי,לחיוך של ביתי על הבוקר ולרגעי שיגרה "מבורכת" של טיפול סוציאלי בניצולי שואה. השיר "נכתב מעצמו"

המשיכו לקרוא >

ההחלטה

הילה נהרי אסרף מספרת על ההחלטה לעבור הפסקת ההריון ועל חוויית לידה השקטה של בת זוגה. הסמן מהבהב על המסך, כוס הקפה מולי מעלה אדים וריח קפה מתוק מסתלסל מתוכה לנחירי אפי. אני בוהה במסך, נחושה לספר לכם ממש הכל ואיני יודעת מאיפה מתחילים. אתחיל מאיפה שתמיד אומרים להתחיל. מההתחלה. באמצע 2009 מצאתי את שאהבה נפשי. תקופה של אהבה ממכרת שעוטפת את חיי. אני במקום מדהים. פברואר 2011 הצעתי לה נישואים. מרץ 2011 גילו סרטן לחמותי. המשפחה חטפה מכה, מתוך כך גם ארוסתי ובקו ישיר גם הזוגיות שלנו. מתחתנות באותו תאריך? דוחות את החתונה ונותנות הזדמנות לחמותי לנצח את הסרטן?

המשיכו לקרוא >

גילוי, לידה ומוות

מיה גרונר שמאי, נשואה לעידן, אמא לליה (12) לאילון (8) ולגור הקטן שאיננו. מטפלת באמנות M.A. עובדת עם מבוגרים, בני נוער וילדים. מרצה "במכללה האקדמית לחברה ואמנויות". מיה כותבת את הפוסט האישי הזה שנכתב ברגעים קשים של גילוי, לידה ומוות. מתוך תחושת שליחות ומחויבות בעבור כל האימהות, האבות, המשפחות והתינוקות הרכים שאינם בינינו, אשר בלעדיהם העולם כבר איננו מה שהיה. לקראת לידה שקטה…מונח שיש בו כל כך הרבה שקט חיצוני וכל כך הרבה רעש פנימי…מחשבות, תמונות, סרט רץ ומהיר שממלא את המחשבות ומאיים לא לשחרר את הנפש, לצרוב, להשאיר צלקת פנימית חרוטה על הלב, צלקת שהגוף לא יודע בכאבו… הגוף

המשיכו לקרוא >

יום הולדת שמונה

אלון אלפרט כותב על חוויית אובדן הריון ולידה שקטה. יום הולדת שמונה זה יום רגיל. בוקר. היום אני מתחיל קצת יותר מאוחר. הזמנו חשמלאי, שיסדר עוד שקע בחדר של הילדים, וגנן, שיטפל בכל העציצים המתים במרפסת בגלל שהסוללה של המחשב של ההשקייה נגמרה לפני חצי שנה, ואני, כידוע, לא מוצא את הזמן אפילו לגזור ציפורניים. לקחתי את מאי לגן קודם, דילגנו מעל המדרכות – כמו ספיידרמן, היא אומרת, בלי שיש לה מושג מה זה ספיידרמן, רק רועי גולדברג מהגן שלה כל הזמן קופץ כמוהו אז היא רוצה גם. שירי, עם בטן של סוף שמיני, נוסעת לאולטרא-סאונד בכללית, רק בשביל לראות

המשיכו לקרוא >

עוד באתר

מתוך הבלוג

סליחה על השאלה - לידות שקטות